תיעוד רעידות אדמה עתיקות

סייסמוגרפים מודרניים רושמים רעידות אדמה החל מסוף המאה ה-19. זהו פרק זמן קצר מכדי לייצג את ההתנהגות ארוכת הטווח של רעידות האדמה, ולכן אנו חוקרים את רישומיהן של רעידות אדמה על סלעים עתיקים, באתרים בנויים עתיקים, וברישומים היסטוריים.

רעידות אדמה חזקות משאירות את חותמן על סלעי משקע שהצטברו על קרקעית אגמים בגלל התנועה היחסית בין המים לקרקעית. שכבות המשקעים השטוחות עוברות קימוט מתמשך שמתחיל בצורה מתונה, וככל שהרעידה חזקה יותר ומתמשכת זמן ארוך יותר הקמטים הולכים ומתפתחים, גדלים ומתעצמים, עד שבסופו של דבר הם מאבדים את יציבותם והשכבות מתרסקות. התופעה דומה למדי לגלי ים שנשברים כשגובהם עובר גודל קריטי. לשכבות כאלה שעברו מעוות בגלל רעידות אדמה קוראים “סייסמיטים”.

למעלה: שכבת סייסמיט שנמצאת בגלעין קידוח ים המלח בין 109.5 ס”מ בתחתית השכבה ל-101 ס”מ בראשה 

קבוצת המחקר שלנו מתעדת את הופעת הסייסמיטים לאורך בקע ים המלח בכמה אופנים. שכבות המשקעים של ים המלח ושל האגמים שקדמו לו חשופות בפני השטח בגלל שמפלס המים ירד מרום של 160 מטרים מתחת לפני הים לפני כ-26 אלף שנה, בשיא תקופת הקרח האחרונה, עד לכ-425 מ’ מתחת לפני הים ב-2013. הגילים של שכבות הסייסמיטים שמצאנו במשקעי ים המלח מאלפיים השנים האחרונות נמדדו באמצעות איזוטופים רדיואקטיביים ונמצאו תואמים לעדויות כתובות על רעידות אדמה שנמצאו בתעודות היסטוריות עתיקות. כך אנחנו משלבים במחקר עדויות מההיסטוריה ומאמתים אותן בתצפיות באתרים ארכיאולוגיים שבהם ניתן לנתח נזקים שגרמו רעידות אדמה. 

בסך הכל, תיעדנו עד עתה את רעידות האדמה שהתרחשו באזור בכ-70 אלף השנים האחרונות. אמנם זה התיעוד הארוך ביותר בעולם, אבל עדיין השאיפה היא להשיג תיעוד של פרק זמן ארוך יותר. אנו מנתחים בימים אלה גלעין קידוח באורך של 465 מטרים שהוצא מקרקעית ים המלח. הערכות ראשוניות מלמדות שהקידוח חדר שכבות ששקעו בלמעלה מ-200 אלף השנים האחרונות ויאפשרו תיעוד שלם יותר של רעידות האדמה באזור.

למעלה: קיר מקדש רומי בקדש שנפגע ברעידת אדמה