• ראשי
  • פרופ' יובל נאמן - הספדים


    Physics Today, August 2006


    Yuval Ne'eman, distinguished theoretical physicist, soldier, politician, university president, and Israeli minister of science, died on 26 April 2006 in Tel Aviv, Israel.


    Yuval was born in Tel Aviv in 1925; his parents descended from families that in the 19th century arrived in that part of the Ottoman Empire that later became Israel. He carried the name of his great-grandfather, who was one of the first watchmakers in the region and who installed the first clock on the Jaffa clock tower built by the Ottoman Sultan Abdul Hamid II in 1906.


    Except for a few years with his parents in Egypt, Yuval spent most of his childhood in Tel Aviv. He graduated from high school at age 15, received an engineering degree from the Technion—Israel Institute of Technology in Haifa at the age of 20, and then started working at the family water-pump factory. At age 15 he also enlisted in the Haganah, the Jewish underground organization that later became the Israeli army. When Israel declared its independence on his 23rd birthday, Yuval was an infantry officer fighting the invading Egyptian army. After the war ended, he advanced in the military, reaching the rank of colonel, and was put in charge of military planning and later promoted to deputy head of military intelligence.


    His true intellectual passion was always physics. He studied engineering primarily to satisfy the family wish of continuing to produce water pumps for most of the Jewish and Arab farmers in the country. But an encounter with a Hebrew translation of Arthur Eddington's book The Nature of the Physical World (Cambridge U. Press, 1928) re-ignited his never-ending love affair with theoretical physics.


    Yuval studied at a military college and later became the Israeli military attaché in London in 1958. Because of the geographical proximity of Israel's embassy to Imperial College London, the busy diplomat had the opportunity to attend classes on symmetries in particle physics, dominated at Imperial by Abdus Salam.


    The chance encounter between the senior Israeli intelligence officer and the deeply religious Pakistani led to Yuval's PhD thesis, in which he discovered the SU(3) symmetry theory of the hadrons. His thesis, which he completed in 1961 at age 36, provides anecdotal evidence that the prominence of extremely young theoretical physicists relates to their scientific, not biological, age.


    Soon after Yuval's paper was published, Murray Gell-Mann, the great leading light of particle physics for two decades, independently published the same SU(3) discovery, coining the term The Eightfold Way. A lifetime friendship between Murray and Yuval began with their first meeting and was fueled both by their mutual scientific tastes and by their truly encyclopedic interest in an incredible variety of subjects.


    After Yuval, the "fresh PhD," returned to Israel in 1962, he began a series of lectures that attracted to particle physics a group of senior physicists, including Harry Lipkin and Sydney Meshkov, and young students, including David Horn, the late Joe Dothan, and me. For a short time beginning in 1962, Yuval served as the director of a research institute of the Israel Atomic Energy Commission and led his own small particle-physics research group. But in 1963, he joined Gell-Mann at Caltech as a postdoctoral fellow. The discovery of the Ω− particle at Brookhaven National Laboratory in 1964 established SU(3) symmetry as the true queen of particle physics, and the novice physicist was flooded with job offers.


    During the early 1960s, Yuval was toying with various mathematical elements of his theory and published, among other papers, a discussion with Haim Goldberg on the mathematical building blocks of hadrons. Gell-Mann and George Zweig's clear statement of the theory of quarks, which came later, is widely considered to be the introduction of the idea of quarks, a fact that always bothered Yuval, who felt that much of the idea had already been included in his work with Goldberg. The truth, as is usual in such cases, is somewhere in the middle: The Goldberg–Ne'eman paper did not present the full picture, but it certainly included important elements of the quark idea.


    Yuval again returned to Israel in 1965 to create the physics department at the new Tel Aviv University. He later became president of the university and established several of its leading schools and faculties. As his students started particle-physics groups in other Israeli institutions, a remarkable presence of Israeli theorists emerged on the global scene starting in the late 1960s.


    Yuval's scientific career continued till his last days. He contributed to supergravity, general relativity, cosmology, several mathematical topics, and, of course, particle physics. In parallel, he served during the 1970s as senior assistant to the minister of defense and was the founding head of Israel's space agency. He actively helped dissident Soviet scientists and assisted many of them in securing academic positions in Israel.


    Despite having grown up in a somewhat left-of-center political background, Yuval objected to the terms of the 1979 Israeli–Egyptian peace agreement. He founded and led a new political party (Tehiya, Hebrew for revival) and, opposing Prime Minister Menachem Begin, was elected to the Israeli parliament. He served as a member of parliament from 1981 to 1990, spending part of that time as minister of science. Yuval then retired from active political life, but he never changed his views and firm beliefs.


    Yuval's interests and intellectual passions embraced the history, archaeology, geography, and culture of Israel, but he was equally at home with European history and traditions, linguistic issues, military matters, and any subject at the interface between science and society. Contrary to the anticipated image of a soldier and a politician at the end of the political spectrum, he was an exceptionally kind and gentle person, good hearted, and always equipped with interesting tales, anecdotes, facts, and observations on any subject. An extraordinary person, he lived an extraordinary life.



    Haim Harari

    Weizmann Institute of Science

    Rehovot, Israel




    CERN Courier, July 2006


    Yuval Ne'eman, the pioneer of particle physics in Israel, died on 26 April 2006 in Tel Aviv. During the course of a life shaped by the extraordinary times in which he lived, Yuval in turn also shaped events in a career that was a mixture of physics research and public life.


    Yuval was born on 14 May 1925 in Tel Aviv to a family that had lived in the country since 1803. At 15 he finished high school and soon enrolled in engineering studies at the Technion in Haifa as one of its youngest students ever. He graduated in 1946. His original intention was to join the family pump factory, but the tides of the time made him enlist in the Haganah, the organization that later became the nucleus of Israel's army. Eventually Yuval postponed all of his plans for studying physics and mathematics for full-time service in the Israeli army, serving through the war of 1948. After the war he served in several top-level positions, culminating in 1955 as acting chief of military intelligence.


    In late 1956 Yuval felt it was his last chance to become a scientist. Moshe Dayan, then army chief of staff, suggested that he could pursue his goal by becoming defense attaché in London, at that time a mostly ceremonial job, which should leave him enough time to pursue his graduate studies. Dayan gave him a strong letter of recommendation and he was accepted in 1958 to join Abdus Salam's group at Imperial College.


    Events in 1958 made the attaché job more demanding than was anticipated, so in May 1960, at the age of 35, Yuval chose to quit the army and become a full-time graduate student. By October he had achieved his first major result: the discovery of the "eightfold way", utilizing the adjoint representation of the SU(3) group as a classifying symmetry of hadrons. Simultaneously and independently Murray Gell-Mann came up with the same classification. Yuval loved to classify everything, so classifying hadrons came naturally to him.


    According to the SU(3) multiplets of Gell-Mann and Ne'eman, the nucleons were members of an octet representation, rather than the defining triplet. In addition to the octet, higher-mass multiplets also contained several yet-to-be-discovered states, including the illustrious Ω in the decuplet. Its discovery in 1964 with the predicted properties provided a triumphant validation of the SU(3) classification scheme and particle physicists then rushed to study group theory.


    So began Yuval's impressive contribution, spanning more than 45 years, to a large number of aspects of theoretical physics, from high energy physics through supersymmetry, supergravity, astronomy, and cosmology. He collaborated with many physicists from all over the world and in many cases was a visionary, well ahead of his time.


    A prescient paper in Nuovo Cimento in 1963 with H. Goldberg-Ophir was the first to suggest that an operator with baryon number 1/3 plays an essential role in constructing hadron representations. Yuval also realized that SU(3)-breaking cannot be due to the strong interaction. In today's language, this is the observation that QCD forces are flavour-blind. A year later, Yuval was already toying with the application of the Kaluza-Klein approach to several problems in hadron physics. He continued his excursions into algebraic applications with the introduction of spectrum generating algebras with the late Y. Dothan and with Gell-Mann.


    The geometrization of physics fascinated Yuval. He was very fond of the non-Riemannian alternative model that he had introduced to advance his quantum-gravity work. Very early on, he and collaborators also identified the enormous potential of the rich structure of space-time supersymmetry. Subsequently Yuval played an important role in the early stages of supergravity research. He also had a deep interest in history and philosophy of science and published on numerous subjects, from foundations of quantum physics to the role of science in the evolution of human societies.


    Yuval set up theoretical high energy physics in Israel, founded the physics department at Tel Aviv University in 1963, started the first astrophysics research group in Israel and created the Wise Observatory in the Negev in 1971. He also played a key role in building research in other natural sciences at Tel Aviv University. Early on he was a very strong supporter of Israel's involvement in CERN and established the Israel Committee for High Energy Physics for that purpose.


    Yuval was deeply involved in the struggle of Jewish scientists in USSR for the right to emigrate.


    Yuval was also involved in scientific administration and in Israeli politics.  He served as president of Tel Aviv University (1971-75), minister of science (1982-84, 1990-92), minister of energy (1990-92), and chairman of the Israel Space Agency (1983-2005).


    He had an insatiable curiosity and thirst for knowledge. For example, he found that the first scientific grant awarded to a scientist by the society in which he lived was awarded by the citizens of Abdera to the particle physicist Democritos. According to Socrates' student Anisthenes, the amount of the grant was truly staggering - 500 talents, which was equivalent to $75 million in 1990.


    Yuval saw himself as a disciple of the Pythagorean tradition in theoretical physics. Pythagoras had discovered that frequencies of a vibrating string are described by a series of integers. Yuval saw this discovery as a manifestation of the "Music of the Spheres", a belief that he held dear — that physical phenomena can be described by simple and beautiful mathematics. Yuval's own work is a prime example of the strength of this principle.


    Yuval's friends




    "תהודה", כרך 26, חוברת מס' 1


    פרופסור יובל נאמן, מדען, חייל, פוליטיקאי, נשיא אוניברסיטה ושר המדע בממשלת ישראל, הלך לעולמו ב–26 באפריל 2006 (כ"ח בניסן תשס"ו).


    יובל נולד בתל אביב ב–1925, בן להורים ילידי הארץ, שניהם צאצאים של משפחות אשר הגיעו ארצה בתחילת המאה ה–19. אבי סבתו היה אחד השענים הראשונים בארץ והוא שהתקין את השעון המקורי במגדל השעון ביפו. סבתו וסבו, שרה ואבא נאמן, היו בין משפחות המייסדים של תל-אביב והמשפחה הקימה את אחד ממפעלי התעשייה הראשונים בארץ, מפעל שייצר משאבות מים.


    יובל גדל בתל אביב, חי שנים אחדות עם הוריו במצרים וחזר לתל אביב, בה סיים את הגימנסיה הרצלייה בגיל 15. בגיל 20 סיים את לימודיו בטכניון בחיפה, התחיל לעבוד כמהנדס במפעל המשאבות של משפחתו ובמקביל התגייס לשורות ה"הגנה". יום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל חל בדיוק ביום הולדתו ה–23 של יובל, אשר היה באותו זמן קצין בחטיבת גבעתי בחזית המצרית. לאחר מלחמת השחרור הוא עבר לתפקידי מטה, היה ממונה על התכנון בצה"ל ולאחר מכן שרת כסגן ראש אמ"ן, בדרגת אלוף משנה (כאשר דרגת תת-אלוף טרם "הומצאה").


    הפיסיקה הייתה מאז ומתמיד אהבתו האינטלקטואלית האמיתית. הוא למד הנדסה בעיקר כדי לספק את רצון המשפחה להמשיך במפעל משאבות המים שלה, שסיפק משאבות לרוב החקלאים בארץ, יהודים כערבים, במשך שנים רבות. משהתוודע יובל אל התרגום העברי של ספרו של אדינגטון "טבע העולם הגשמי", ניצתה בו מחדש אהבתו המתמשכת לפיסיקה תיאורטית. אדינגטון, בן דורו של איינשטיין, עסק בתורת היחסות הכללית, אולם ספרו הפופולארי נתן לקורא המתעניין תמונת עולם רחבה יותר ומלהיבה והמהנדס המוכשר נשבה בקסמיה.


    יובל נשלח על ידי צה"ל ללימודים צבאיים באקדמיה צבאית בצרפת ולאחר מכן התמנה לנספח הצבאי בשגרירות ישראל בלונדון. הסמיכות הגיאוגרפית של שגרירות ישראל לבנייני האימפריאל קולג' (ImperialCollege) הביאה את הדיפלומט והקצין הישראלי אל הנושא של סימטריות בפיסיקה העיונית של החלקיקים האלמנטריים. הדמות המובילה בנושא זה באימפריאל קולג' היה הפיסיקאי הפקיסטני המנוח עבד–א–סלאם שזכה מאוחר יותר בפרס נובל עבור תיאוריה בנושא אחר. יתכן מאד שאילו השגרירות הישראלית הייתה ממוקמת בקרבת קולג' אחר בלונדון, הייתה הסימטריה ©≤®SU ממתינה לחוקר אחר ויובל היה מגלה תגליות בתחום אחר בפיסיקה. אולם החיבור הבלתי צפוי בין הפקיסטני האדוק וקצין המודיעין הישראלי הבכיר הוביל לעבודת הדוקטור של יובל, אותה פרסם בעצמו, ללא שותפים בכירים ממנו במדע, ובה גילה את התיאוריה של סימטריית ©≤®SU של ההדרונים שהיו ידועים אז. באותה תקופה היו ידועים למעלה מעשרים חלקיקים "אלמנטריים", כביכול, ותרומתו של יובל היתה סידורם במעין מערכה מחזורית שהכניסה סדר והגיון בתכונותיהם ואיפשרה לנבא את קיומם של חלקיקים נוספים. עבודת הדוקטור המדהימה והעצמאית של יובל בגיל 36, יכולה אולי לשמש "עדות" נסיבתית לכך שההתבלטות הידועה של פיסיקאים תיאורטיים בעודם צעירים מאוד, מתייחסת לגילם המדעי ולא לגילם הביולוגי.


    זמן קצר מאד אחרי פרסום עבודתו של יובל, פורסם מאמר נוסף ובלתי תלוי, ובו הציע מריי גל-מן את אותה תיאוריה. גל-מן היה "המאור הגדול" של פיסיקת החלקיקים במשך כמעט שני עשורים והוא כינה את התורה בכינוי "דרך השמונה" (The Eightfold Way). פגישתם הראשונה של מריי ויובל הובילה לידידות אישית קרובה שנמשכה עד לפטירתו של יובל. ידידות זו ניזונה לא רק מעניינם המדעי המשותף בפיסיקה אלא גם משותפות עניין אנציקלופדית" במגוון עצום של נושאים אחרים, רובם ללא כל קשר למדעי הטבע.


    ה"דוקטור הטרי" יובל חזר לישראל ב–1961 ובסדרת הרצאות הוביל אל פיסיקת החלקיקים קבוצה של פיסיקאים בכירים כמו צבי ליפקין ממכון ויצמן, מדענים נוספים, וקבוצת סטודנטים צעירים שכללה, בין השאר, את דוד הורן, שמואל נוסינוב, יוסף דותן ז"ל ואותי. במשך זמן מה שימש יובל בו–זמנית כמנהל מדעי של המרכז למחקר גרעיני "שורק" של הוועדה לאנרגיה אטומית וכמוביל של קבוצת המחקר הקטנה שלו בפיסיקת החלקיקים. אולם זמן קצר לאחר מכן הצטרף הקצין המנוסה והדוקטור הצעיר, כעמית פוסט-דוקטורלי למכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), מקום פעילותו של גל-מן. גילוי חלקיק ה"אומגה מינוס" בברוקהייבן בשנת 1964 "הכתיר" את סימטריית ©≤®SU כ"מלכת פיסיקת החלקיקים" ובן לילה הפך הפיסיקאי הטירון לפרופסור אורח מכובד, המוצף בהצעות של משרות אקדמיות בכירות מכל עבר.


    בשנות הששים המוקדמות חקר יובל אלמנטים מתמטיים שונים של התיאוריה שלו ופרסם, בין שאר המאמרים, דיון (עם דר' חיים גולדברג) אודות אבני הבניין המתמטיות של החלקיקים המסודרים על פי המיון של הסימטריה ©SU(3. מאוחר יותר פרסמו גל-מן וצווייג את שני המאמרים בהם הוצע לראשונה במפורש קיומם של הקווארקים, הידועים כיום כאבני הבניין היסודיות של החלקיקים. המאמרים המפורשים של גל-מן וצווייג נחשבים בעיני רבים כביטוי הראשון של רעיון הקווארקים, עובדה שהטרידה מאד את יובל. הוא האמין שחלק ניכר של הצעתם הופיע כבר במאמר שלו. האמת היא, כרגיל במקרים כאלה, באיזה מקום באמצע. המאמר של גולדברג ונאמן אמנם לא הביא את התמונה השלמה ולא דן בה בצורה מפורשת, אבל הוא בהחלט הכיל אלמנטים חשובים של הרעיון.


    יובל חזר לישראל וייסד את המחלקה לפיסיקה של אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטה שעשתה אז את צעדיה הראשונים. בהמשך נבחר לנשיא האוניברסיטה ובשנות כהונתו הוקמו כמה מבתי הספר המובילים והפקולטות שלה. תלמידיו הקימו קבוצות מחקר בפיסיקת החלקיקים במכונים ישראליים אחרים ויצרו, מאז סוף שנות הששים, נוכחות בולטת של תיאורטיקנים ישראליים בקהילה העולמית.


    הקריירה המדעית של יובל נמשכה עד לימיו האחרונים בגיל 81. הוא תרם לתורת היחסות הכללית, לקוסמולוגיה, לנושאים מתמטיים שונים וכמובן לפיסיקת החלקיקים. במקביל הוא שימש כעוזר בכיר לשר הביטחון ולאחר מכן כיהן כשר המדע הראשון של מדינת ישראל וכמייסד וראש הסוכנות לחקר החלל בישראל. בתקופה קצרה כיהן גם כשר האנרגיה. הוא פעל נמרצות בעזרה למדענים הסובייטיים ה"סירובניקים" ומאוחר יותר עזר לרבים מהם להיקלט במשרות אקדמיות בישראל.


    יובל, שגדל באווירה פוליטית מעט שמאלה מהמרכז, התנגד לתנאים של הסכם השלום הישראלי-מצרי שנחתם ב–1979 ובעיקר לויתור על סיני. הוא ייסד והוביל מפלגה חדשה — ה"תחייה", ונבחר בראשה לכנסת ב–1981.ב–1982 הוא הצטרף לקואליציה כשר בממשלה וכיהן כחבר כנסת עד 1990. הוא פרש אז מהחיים הפוליטיים הפעילים, מבלי ששינה את דעותיו ואמונותיו.


    נושאי התעניינותו וידענותו של יובל נעו על פני ההיסטוריה, הארכיאולוגיה, הגיאוגרפיה והתרבות של עם ישראל וארץ ישראל. אולם הוא היה בן בית גם בתרבויות אחרות — ההיסטוריה של אירופה, נושאים בבלשנות, נושאים צבאיים וכל נושא אחר בממשק בין מדע וחברה. בניגוד לדימוי הצפוי אולי של קצין ופוליטיקאי בקצה הספקטרום הפוליטי, היה יובל איש עדין ונעים הליכות במיוחד, טוב לב, סלחן ועוזר לכל מה ולכל מי שאפשר. הוא שפע תמיד סיפורים ואנקדוטות, עובדות והארות בכל תחום ועל כל נושא.


    יובל הותיר אחריו את רעייתו דבורה. לה היה נשוי 54 שנים ולהם בת ובן, ענת ותדי (תדעל). יובל נאמן היה אדם מרתק ומיוחד שזכה לחיות חיים מרתקים ומיוחדים. 


    יהי זכרו ברוך.


    חיים הררי, מכון ויצמן למדע, רחובות

    אוניברסיטת תל-אביב, ת.ד. 39040, תל-אביב 6997801
    UI/UX Basch_Interactive